כתבה בעיתון קול רענן - המוזות לא שותקות/קרן שלהבת -18/05/2007
במרכז אלרם ברעננה, בחניון שהוסב לגלריה מדהימה, מתקיים מדי חודש ערב שירה ופרוזה שבו יוצרים מקריאים את יצירותיהם. מאחורי היוזמה עומדים שלושה צעירים, שרוצים להביא את בשורת התרבות לעיר
מתחת לאף של כולנו, במקלט ששימש בעבר לחניה, יושבים מסביב לבמה בני נוער ומבוגרים שמקריאים את יצירותיהם לראשונה מול קהל. מאחורי היוזמה עומדים שלושה צעירים המגשימים את חזונם לארגן ערבי שירה ופרוזה על מנת לחשוף את בני הנוער בשרון לאמנות ותרבות.
הפעילות מתקיימת מדי חודש בלב רעננה במקלט במרכז אלרם בגלריה 100, השייכת לאהוד אחיאל, תושב רעננה. יוזמי הרעיון הם שלושה צעירים תושבי רעננה וכפר סבא: אילן פרח, יואב אלון וליאור מרקו, יוצרים הכותבים סיפורים ושירים. שלושתם מופיעים גם תחת השם "אבוקדו" עם קטעי מערכונים ואלתורים סאטיריים של סיטואציות פוליטיות וחברתיות, מברמנים לפרנסתם, ובזמנם הפנוי כותבים.
פרח: "מגיל צעיר אני כותב. לי ולעוד מספר חברים היה חזון לערוך ערבי שירה כאן באזור השרון. חיפשנו מקום אמנותי עם השראה. נסענו עד לתל אביב ולבסוף מצאנו את הגלריה של אהוד. הערבים שאנחנו מארגנים מיועדים לכל מי שמעוניין להשמיע את יצירתו או לשמוע שירה וסיפורים".
התחברתי למצוקות של אחרים
אילן פרח, צלם בוגר מגמת הצילום והמוסיקה בתיכון מטרו ווסט, הפגיש בין יואב אלון לבין אהוד אחיאל, בעל הגלריה בה מתקיימת הפעילות. בימים רגילים פועל המקום כגלריה לאמנות שהקים אחיאל, תושב רעננה בן 43, במרכז אלרם. המקום, ששימש פעם כחניה, הפך לגלריה לחפצי אמנות שונים, מציורים ועד לשידות מיוחדות. אחיאל, צלם שעבד בעיתונים רבים וכן כצלם אופנה, הקים את המקום לפני שנתיים מאפס. מלבד הגלריה יש במתחם חדר חזרות. לדבריו, הוא הקים את המקום מאהבתו לאמנות ולצילום, וכיום המקום משמש בית להרבה בני נוער ומתבגרים המתעניינים באמנות.
"עברתי תקופות לא קלות בחיי, בעקבותיהן הפכתי לאדם מסוגר יותר", מספר אחיאל. "בעקבות הכאב שלי התחברתי למצוקות של אחרים, ומכאן הצורך שלי לעזור לאנשים שמגיעים לכאן. בשעות היום יום מגיעים לכאן אנשים שרוצים לצייר, לצלם או לערוך חזרות בחדר המוסיקה. מגיעים לכאן נערים ובוגרים מכל שכבות האוכלוסייה, ומי שזקוק, אני משתדל לעזור לו.
"גם אני באופן אישי חי בצניעות ומנסה לשרוד את היום יום", הוא מוסיף. "בעקבות משבר שעברתי, לא עבדתי תקופה ארוכה וכיום אני חי בבית ללא חשמל ומים. אם לא היתה לי מחויבות לילדים האלה הייתי עוזב, אבל הלב שלי לא מאפשר לי לעשות זאת".
אלון מספר: "מדובר במקום מדהים שיש בו חפצי אמנות וציורים של נערים ומבוגרים. זהו חלל גדול ומיוחד מתחת לפני האדמה. התחלנו עם ערבי השירה והקראת הסיפורים לפני חודש וחצי, וזה היה המפגש השלישי של כולם. בכל פעם מגיעים לכאן יותר ויותר אנשים, שחושפים את יצירותיהם".
אין כאן מקום לביקורתיות
אלון (23) מרעננה, לומד לפסיכומטרי ועובד בתור ברמן, ומתכנן להירשם ללימודי ספרות ולשון באוניברסיטה. הוא החל לכתוב בגיל צעיר ואל הגלריה של אחיאל הגיע בעקבות פרח, חברו ששמע חלק מסיפוריו. פרח, שהתלהב ממה ששמע, הציע לו ולחברו מרקו, שגם עוסק בכתיבה, לעלות על הבמה ולחשוף את יצירותיהם. השניים התלהבו והחלו לחפש אחר מקום ראוי.
מרקו (22) מכפר סבא, התחיל לכתוב בתקופת הצבא סיפורי פנטזיה. "המטרה שלנו היתה לארגן ערבי שירה שיחשפו את בני הנוער באזור לתרבות", הוא מסביר. "מעבר לשירה ולסיפורים שאנשים מקריאים כאן, המקום מלא בחפצי אמנות וציורים, דבר שמעניק לשוהים כאן אווירה אמנותית".
אלון החל לכתוב בגיל 14 שירים וסיפורים קצרים על סיטואציות מהחיים. "אני אוהב לזעזע, אני כמעט לא כותב שירי אהבה, אלא מתמקד בסיפורים קצרים על נושאי אונס, מקרי התאבדות ועל מצוקות של ילדים ובני נוער", הוא מספר. "כשהכרנו את אהוד, בעל הגלריה, הופתענו לגלות אדם מדהים. הוא סיפק לנו מקום ללא כל תמורה, ובזכותו אנחנו יכולים לקיים את החזון שלנו".
?מהם מקורות ההשראה שלכם
אלון: "אני כותב על נושאים שאני מאמין בהם, על דרך החיים שלי וכדומה. אני כותב על דברים שמתרחשים בחיי היום יום וניזון מסיפורים שמתרחשים במציאות".
מרקו: "מקורות ההשראה שלי הם החיים. אני מסתובב המון בארץ ונתקל בכל מיני סיטואציות ומצבים. בסיפורים שאני כותב אני מערבב את המציאות עם הדמיון".
?הכתיבה מסייעת לכם בחיי היום יום, למשל, להתחיל עם בנות
אלון: "אני ביישן בדרך כלל ולא מתחיל עם בחורות. בדרך כלל בחורות מתחילות איתי או שליאור מתחיל איתן בשבילי".
מרקו: "אני לא חושב שצריך להיות משורר או סופר בשביל להתחיל עם בחורה, מספיק שיש לך קסם אישי. הכתיבה מסייעת להתמודד עם הרגשות בחיי היום יום, לפרוק אותם. בחלק מהסיפורים שלי כתבתי על הפרידה מחברה, הכתיבה עוזרת להוריד משקל מהלב ולהתפרק".
?למי מיועדים הערבים הללו
מרקו: "בערב הראשון הגיעו לכאן כ-60 איש, ובפעם האחרונה היו 80 איש. הקהל היה מעורב, מבני נוער ועד מבוגרים. היו אנשים שעלו על הבמה בפעם הראשונה שלהם. מדובר בקהל מעורב שכותב ויוצר או שמעוניין להקשיב. האווירה כאן מאוד אינטימית ורגועה".
?כיצד הצלחתם להגיע לכולם
אלון: "השמועה עברה מפה לאוזן, הזמנו הרבה חברים, שבאו לנסות בפעם הראשונה והם ממשיכים לבוא ומביאים איתם עוד אנשים. היו כאלה שהקריאו סיפורים, היו כאלה שהקריאו שירים ואף אנשים שבאו עם גיטרה ושרו את השיר שכתבו. מדובר בקהל מגוון ובמגוון יצירות".
?זה לא קשה לעמוד מול קהל שאתם לא מכירים ולחשוף את נשמתכם
מרקו: "בהתחלה כולם מתביישים, אבל לאחר שאחד עולה לבמה ומקריא את יצירתו, כולם משתכנעים שזה לא נורא. כל מי שהתבייש וחשש לעלות לבמה, עלה בסוף. בערב הראשון עליתי והקראתי סיפור אישי שכתבתי. מדובר במקרה אישי שקרה לי. עד היום הקראתי את מה שאני כותב רק בפני חברים. אין כאן מקום לביקורתיות, אנשים לא מבקרים אחד את השני, כך שאין ממה לחשוש. כולם בקטע של לפרגן אחד לשני"
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה